שנה לעסקה: "כל יום שעובר הוא יום נוסף של סבל בלתי נתפס - אני חיה ונושמת, אבל הלב שלי נשאר בעזה"

אביבה סיגל, מכפר עזה: "הדברים היחידים שאני יכולה להגיד שאני נהנית מהם היום הם מים ואוויר - כשאני נושמת אוויר, אני מתמוגגת, וכשאני שותה כוס מים, אני אומרת 'תודה'" • יפה אדר: "אני מתקשה להגדיר את עצמי כניצולה - איך אפשר לחגוג את החופש כשעוד 101 ישראלים עדיין כלואים במנהרות החשוכות?" • מרגלית מוזס: "אם יש דבר אחד שהוא חמור יותר מעינויי הגוף והנפש בשבי – הרי זה אובדן התקווה"